המוגלובין מסוכרר

  מירוץ מודיעין / מקצה 10 ק"מ / הטוב, הרע וההפוגה. הטוב: - המדליה של המירוץ היא אחת היפות. - ריצה בקור ובגשם זה הדבר הכי טוב שיש. - המתנדבים של המים היו אחלה. - באמת היה שם מרחק של 10 ק"מ. הרע: - האתר של מספרי החזה קרטע. - כשקיבלתי את הערכה, הנחתי אותה לרגע על השולחן במטרה להסתדר ומי שהיה שם אמר לי להעיף משם את הדברים שלי, להסתלק משם והוא השתמש בקללה שאני לא רואה לנכון לחזור עליה. - כשסיימתי את המירוץ, שאלתי את מי שעמדה בעמדת ערכות הוראות למיקום החנייה שלי, הסברתי לה שהלכתי לאיבוד והיא צעקה עלי להתרחק משם, שאני מפריע לה לעבוד והיא תזמין עלי משטרה. - מקצה 21 ק"מ לא הוזנק בזמן, וכתוצאה מזה כאשר הוזנק מירוץ 10 ק"מ בזמן המתוכנן היה בלבול גדול, לא הייתה כריזה והרבה התחילו את המירוץ הרבה אחרי השריקה המקורית. - הוראות ההגעה והחנייה הרשמיות הובילו אותנו למרכז מסחרי קטן במודיעין. כשסיימנו לרוץ, החנייה ננעלה ליציאה ולא אפשרו לנו לצאת משם. טלפונים למוקד 106 ולמשטרה לא פתרו את הסוגייה. עמדנו שם מספר בעלי רכב קרוב לשעה וחצי ובסוף אחראי האבטחה ריחם עלינו והוביל אותנו בשיירה לכביש

  מירוץ הספארי, מקצה 10 ק"מ. אחרי לילה ללא שינה, כשהארוחה האחרונה שאכלתי הייתה לפני 15 שעות, ומבלי לחנוך את שעון הריצה החדש שלי שדרש עוד לחיצה כדי להתחיל לפעול, יצאתי לרוץ את הספארי ברמת גן. האמת? נהניתי! והזמן: 1:03:21 - שיפור של 4:30 דקות ממרוץ רמלה. שיא חדש!

    הישג חדש: 15 ק"מ! קילומטרים שטרם נחקרו. בתור אחד שהתחיל לרוץ וחשב שבחיים הוא לא יגיע ל5 ק"מ, הופתעתי מאוד לגלות שאני מסוגל. כשהגעתי לשלב הזה, חשבתי שבחיים לא אוכל להשלים 10 ק"מ וגם זה בוצע. היום עליתי על ההליכון בחדר כושר (ירד גשם בחוץ) ואמרתי לעצמי שאני לא יורד משם עד שאני רואה 15 ק"מ. זה הגיע למצב שכל מי שהתאמן שם עצר את האימון שלו והסתכל עלי. זה היה מצחיק. בתור תגמול למאמץ, החלטתי להתחדש בגרמין. מיקום: חדר כושר. מרחק: 15 ק"מ (שיא חדש!) תאריך: 15.11.2022. רשמים: אמרתי לעצמי שאני לא יורד מההליכון עד שאני רואה 15 ק"מ. המוח רצה לתפוס בידיות, להוריד מהירות, לעשות שיפוע ירידה, לוותר, אבל כוח הרצון לא יכל לחיות אם זה לא היה מתבצע. אמרתי לעצמי: או שאני מצליח, או שאני יוצא מפה על אלונקה.