המוגלובין מסוכרר

 

כשכל החלקים מתחברים! נתחיל מההתחלה: בעבודה רצו שאמשוך שעתיים באמצע השבוע, כך שביום חמישי יכולתי להתקפל מוקדם יותר. כבר סימן מבשר טובות. לאחר מכן עשיתי הליכה עם הכלב ובסופה אכלתי קרוב ל750 גרם בשר. בסוף אותו יום הלכתי לישון מוקדם כדי לקום רענן לקראת מרוץ אור יהודה ה-11. כשקמתי, ישר חשבתי על סרטוני ההשראה שרצים להם באינסטגרם, כאשר האחד שלא עזב לי את המוח הפעם היה של שחקן הכדורסל קובי בראיינט שאמר שהוא לא מתעייף, ואם הוא היה אומר לעצמו שהוא מתעייף, אז מחשבות היו יוצרות מציאות. החלטתי שגם אני לא מתעייף היום. הגעתי לאור יהודה, פגשתי את נוי היפה בפעם הראשונה, את חן הגדולה מהחיים, ועוד מלא פרצופים מחייכים מקבוצת חובבי ריצה. היו שם חיבוקים, איחולים, וזה הרגיש כמו פגישת מחזור ממש נעימה. ואז התחיל המרוץ! אני יודע שהקצב שלי על ההתחלה הוא תמיד המהיר ביותר שלי ולכן ל3 ק"מ הראשונים בכלל לא שיניתי דבר, לא דיברתי עם עצמי ולא הזכרתי לעצמי כלום. אחרי שעברו להם הקילומטרים הראשונים, התחלתי להושיט רגליים קדימה, חשבתי על הכל ועל כלום בו זמנית, ראיתי מישהו לפני, נדבקתי אליו, ואם יצא שעברתי אותו, נדבקתי