אור יהודה ה11
כשכל החלקים מתחברים!
נתחיל מההתחלה: בעבודה רצו שאמשוך שעתיים באמצע השבוע, כך שביום חמישי יכולתי להתקפל מוקדם יותר. כבר סימן מבשר טובות. לאחר מכן עשיתי הליכה עם הכלב ובסופה אכלתי קרוב ל750 גרם בשר. בסוף אותו יום הלכתי לישון מוקדם כדי לקום רענן לקראת מרוץ אור יהודה ה-11.
כשקמתי, ישר חשבתי על סרטוני ההשראה שרצים להם באינסטגרם, כאשר האחד שלא עזב לי את המוח הפעם היה של שחקן הכדורסל קובי בראיינט שאמר שהוא לא מתעייף, ואם הוא היה אומר לעצמו שהוא מתעייף, אז מחשבות היו יוצרות מציאות. החלטתי שגם אני לא מתעייף היום.
הגעתי לאור יהודה, פגשתי את נוי היפה בפעם הראשונה, את חן הגדולה מהחיים, ועוד מלא פרצופים מחייכים מקבוצת חובבי ריצה. היו שם חיבוקים, איחולים, וזה הרגיש כמו פגישת מחזור ממש נעימה.
ואז התחיל המרוץ!
אני יודע שהקצב שלי על ההתחלה הוא תמיד המהיר ביותר שלי ולכן ל3 ק"מ הראשונים בכלל לא שיניתי דבר, לא דיברתי עם עצמי ולא הזכרתי לעצמי כלום. אחרי שעברו להם הקילומטרים הראשונים, התחלתי להושיט רגליים קדימה, חשבתי על הכל ועל כלום בו זמנית, ראיתי מישהו לפני, נדבקתי אליו, ואם יצא שעברתי אותו, נדבקתי לאחד אחר, וכך עברתי מרץ לרץ, כל אחד תרם לי בדרכו. בסופו של דבר הרגשתי כאילו אני נותן את כל הכוח שלי במרוץ הזה, בלי צעדים קטנים יותר, בלי מקום לספק, בלי מחשבה על העתיד ועל הקילומטרים שנותרו, אם יש כוח - מוציאים אותו ב-כאן ועכשיו.
בסופו של דבר סיימתי את המרוץ ב1:02:09! זמן שיא עבורי!!!
- שיפור של 33 שניות מהפעם הטובה ביותר שלי.
- אין קילומטר אחד שבו עברתי את ה6.5 דקות.
- לפי הגרמין שלי, את ה5 ק"מ הראשונים עשיתי בחצי שעה. מטורף.
- מזג האוויר, נקודות חילוק המים, המסלול השטוח, הכל היה אידיאלי.
תודה רבה! אני נהניתי מאוד!
תגובות
הוסף רשומת תגובה