המוגלובין מסוכרר

  חצי מרתוניסט שלום לכולם, אני יוסי אוחנה ואם טרם יצא לכם להכיר אותי, אפתח בגילוי נאות: הדבר האחרון שכדאי לכם להגיד לי זה "אתה לא מסוגל". בשבת האחרונה ניסיתי לרוץ חצי מרתון ונכשלתי. קורה. למען האמת, הייתי יכול לחיות עם זה טוב מאוד ולא לעשות מזה עניין גדול. העניין הוא שאנשים הגיבו לי: "אתה חלש, אתה לא מסוגל, אתה לא מספיק מאומן", וזה כשלעצמו הביא אותי להחלטה להראות להם. תבינו, מבחוץ אני נראה כאחד האדם, אבל מבפנים אני שרוט ברמה אחרת ואני מאוד תחרותי. קרוב לוודאי שכל מי שעוסק בספורט יגיד לכם שהתחרות היחידה היא מול עצמכם. לא אצלי. אני מתחרה בכל דבר, מול כל אחד, בכל זמן. והפעם היה לי את הדלק של חוסר האמון של האנשים. אז היום אכלתי קילו וחצי בשר בשעה 15:00, חיכיתי 5 שעות שהאוכל יירד, והגעתי לחדר הכושר ב20:00. עליתי על ההליכון ב20:10 והתחלתי לרוץ. לידי כל שאר הליכונים תפוסים. תחרות נוספת עבורי. אחרי 24 דקות ההליכון נעצר. מסתבר שהוא מתוכנת למשך זמן מסוים כדי לאפשר חלופה הוגנת בין אנשים. לוחץ שוב הפעל וממשיך לרוץ. אחרי 3 סבבים כאלה האנשים מתחילים להתחלף בהליכונים. המחשבה שעקפת