חצי מרתוניסט 🦿
חצי מרתוניסט 
שלום לכולם, אני יוסי אוחנה ואם טרם יצא לכם להכיר אותי, אפתח בגילוי נאות: הדבר האחרון שכדאי לכם להגיד לי זה "אתה לא מסוגל".
בשבת האחרונה ניסיתי לרוץ חצי מרתון ונכשלתי. קורה. למען האמת, הייתי יכול לחיות עם זה טוב מאוד ולא לעשות מזה עניין גדול. העניין הוא שאנשים הגיבו לי: "אתה חלש, אתה לא מסוגל, אתה לא מספיק מאומן", וזה כשלעצמו הביא אותי להחלטה להראות להם.
אז היום אכלתי קילו וחצי בשר בשעה 15:00, חיכיתי 5 שעות שהאוכל יירד, והגעתי לחדר הכושר ב20:00. עליתי על ההליכון ב20:10 והתחלתי לרוץ. לידי כל שאר הליכונים תפוסים. תחרות נוספת עבורי. אחרי 24 דקות ההליכון נעצר. מסתבר שהוא מתוכנת למשך זמן מסוים כדי לאפשר חלופה הוגנת בין אנשים. לוחץ שוב הפעל וממשיך לרוץ.
אחרי 3 סבבים כאלה האנשים מתחילים להתחלף בהליכונים. המחשבה שעקפתי אותם עולה לי במוח לצד חיוך שעולה לי על הפנים. בסבבים האלה אני דוחף בכל פעם שההליכון עוצר חצי ליטר מים ו2 תמר מג'הול. ממשיך לסיבוב רביעי, חמישי ושישי. בין לבין אני מחשב כמה סבבים אצטרך לעשות כדי להגיע ל21 ק"מ. מגלה ש6 יספיקו.
10 דקות לסיום. כל חדר הכושר מתחיל להתרוקן. האחראי מסמן לי לרדת ואני צועק לו שאני בדרך לשבור שיא ואני צריך עוד 3 דקות. הוא ממשיך הלאה. נותר לי עוד ק"מ. אני כבר לא מרים את המבט כדי לפגוש את שלו. הוא שואג לי משהו ואני שואג לו שעוד 650 מטרים ואעשה חצי מרתון בפעם הראשונה בחיי. האורות נכבים. הוא מסמן לי מהדלת ואני צועק לו 10, 9, 8, 7, בסוף נגמר הזמן וההליכון נעצר. מצלם עוד תמונה אחת ומדדה לדלת. אחד המתאמנים שואל מה קרה לרגליים שלי, עונה לו "חצי מרתון, פעם ראשונה בחיי". הוא אומר לי בהתלהבות מפתיעה ואותנטית "איזה מלך אתה!" ואז אני מרשה לעצמי לחייך פעם אחת נוספת.
הריצה הזו מוקדשת ליוסף הובר, סבא שלי מצד האמא, שהיה ניצול שואה, ואני קרוי על שמו. הוא שכל את שני הוריו ושתי אחיותיו במלחמת העולם השנייה. מאוחר יותר הוא עלה לארץ, הכיר את סבתי, יחד הם הולידו 3 ילדים ואז הוא מת בתאונה מצערת כשאמא הייתה רק בת שנתיים.
והמסר שאני יוצא איתו הוא: אל תתנו לאף אחד להגיד לכם מה אתם מסוגלים או לא מסוגלים לעשות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה