המוגלובין מסוכרר

  בחזרה אל גבעת שמואל. 1. אחרי סביון ביזיון, מרענן להשתתף בהפקה שאשכרה מתחייבת לזמנים, עומדת בהם וגם נותנת לך לרוץ את המרחק שאליו נרשמת. הפריסה גם הייתה חגיגית ומלאה בכל טוב, למרות שלא לקחתי בה חלק. הסבר לכך יבוא בהמשך. 2. שנה שעברה רצתי 5 ק"מ והמרוץ הזה זכור לי טוב מאוד בשל דבר אחד - הפסקות ההליכה שעשיתי בו. מאז יצא לי לרוץ מרוץ או שניים, נכנסתי פעם או פעמיים לחדר הכושר, והתחזקתי. המטרה הפעם הייתה לרוץ 10 ק"מ בלי הפסקות ואולי לעשות את זה בפחות משעה. 3. הריצה הייתה נהדרת, מזג אוויר היה נעים, כביש היה פנוי, לא היו ממש עליות (אבל אל תגידו את זה לרצים האחרים שדיברתי איתם, משום שכולם חזרו על המילה "עליות" כאילו זה ירושלים, אבל מאחר ואני אשכרה מגיע מירושלים, מה שהלך בגבעת שמואל זה בשבילי שטוח). האתגר היחידי עבורי היה הלחות. 4. הסיפור שרציתי לספר לעצמי בריצה הזו הוא שלא רק שאני רץ את הכל, ולא רק שאני משתפר ביחס לגבעת שמואל 2022, אלא גם אני משתפר ביחס לשיא הכי טוב שלי. זה לא קרה הפעם. את העובדה הזו גיליתי כאשר שוב את ק"מ 6 ו8 עשיתי בצורה איטית יותר. 4.5 האמת היא שבמהל

  אננס בלי מעצורים. אחרי לילה קצר של שינה, הגעתי למרוץ הרצליה במטרה לרוץ 10 ק"מ בפחות מ60 דקות (סאב שעה). השיא שלי הוא 1:01 ולכן זו מטרה ריאלית. הגעתי לנקודת הזינוק, ויתרתי על חטיפי האנרגיה, פגשתי כמה סלבס: אפי הנמר, אביב שוסטר, לימור הדר בן הרוש וההוא שרץ עם אננס על הראש. מסתבר שהוא הכתיב את הקצב ל60 דקות. אמרתי לעצמי שאם הוא יכול לרוץ את המרחק הזה בזמן הזה עם אננס על הראש, אז גם אני יכול. אממה, אני עדיין לא שם. את הקילומטרים הראשונים פתחתי כרגיל ב5:45 ולנקודת הסיבוב הגעתי ב30 דקות. מעולה! אבל הקילומטר השישי והשמיני היו על 6:30, מה שהרחיק ממני את החלום. ניסיתי לפתוח מבערים בקילומטר האחרון, אבל העלייה של המחלף, הצום, חוסר הסוכר בגוף וכל תירוץ אחר שיתקבל על הדעת, מנעו את זה. בסופו של דבר, רצתי, לא נפצעתי, נהניתי וזה מה שחשוב. את השיא אשבור בפעם אחרת.