המוגלובין מסוכרר

  100 ק"מ לכבוד ליאורה בן דוד. בסוף חודש ספטמבר נודע לי על היוזמה של "גמאני רצה" ובמסגרתה אנשים רצים, מעלים תמונות ורודות לרשתות החברתיות, מקדישים את זה למתמודדות עם מחלת סרטן השד ועל הדרך מעלים את המודעות למחלה ולבדיקה שעשויה להוות גילוי מוקדם ולהציל חיים. אני קיבלתי את הכבוד לרוץ למען ליאורה בן דוד. פניתי אליה, סיפרתי לה שאני רוצה לרוץ לכבודה והתחלנו להתכתב ולהכיר. לאט לאט הבנתי כמה היא מדהימה וכמה חלומות יש לה, והתגבש לו החזון לרוץ 100 ק"מ בחודש אוקטובר. לקראת הסוף הבנתי שנקשרתי לשם הזה וברצוני לפגוש את הבן אדם מאחורי הקלעים. פניתי אל ליאורה, אמרתי לה שב31.10 אני ארוץ את ה10 ק"מ האחרונים, אתקלח וארצה לבוא ולראות אותה מיד אחרי. היא הסכימה. עכשיו, חשוב לי להדגיש שאני לא רץ הרבה מאוד זמן, לא שברתי שום שיאים ישראליים, אני רחוק מלרוץ כל יום, ואני עוד יותר רחוק מלרוץ חצי מרתון, אבל כן יש לי היכרות עם המחלה הזו, ואם יש משהו שחשוב לי לעשות זה להראות שגם באפלה הכי חשוכה יש אפשרות לראות את האור. אז נפגשנו היום, דיברנו על החיים, שתינו קפה, הבאתי לה כל מיני דברים ואני מ

  מרוץ כוכב יאיר - צור יגאל, מקצה 10 ק"מ. הפעם היו הרבה דברים שהפתיעו אותי: מרוץ שטח, הזנקה מאוחרת ויחסית חם. קיוויתי שאוכל בכל זאת להצליח ב3 דברים: לרוץ את כל המסלול, לא להיפצע וליהנות. אבל לא הצלחתי חחחחח. קרעתי את הבשר של האגודל כשניסיתי לפתוח את בקבוק המים, נאלצתי לעבור להליכה 2-3 פעמים במהלך הריצה והיו מקטעים שזה ממש היה סבל. ולמרות הכל, אני לוקח מהריצה הזו 3 דברים חיוביים: הצלחתי לאכול תמר במהלך הריצה (פעם ראשונה שאני מנסה ומצליח), פגשתי את Chen Snt Run המדהימה שבטח כאשר אני סיימתי לרוץ, היא כבר הספיקה לחזור הביתה, להתקלח, לאכול ולישון צהרים, והתקדמתי צעד אחד נוסף בדרך למטרה שלי לרוץ 100 ק"מ למען Liora Ben David (כיום זה עומד על 90 ק"מ). ויש לי את המדלייה שמוכיחה את זה. נתראה במירוצים של נובמבר 2022 . גמאני רצה #גמאני_רצה #מקיפים_את_כדור_הארץ_בריצה

  אומנם יש רצים מהירים יותר, רזים יותר, חזקים יותר, אבל כמו שהמשפט הלועזי אומר: I still can hang with the best of them. מירוץ רמלה ה3, מקצה 10 ק"מ, זמן: 1:07:51. שיפור של 16 שניות מהפעם האחרונה. שיא חדש! מקדיש את זה ל Liora Ben David ומוסר לה איחולי החלמה שלמים. זכרי, כשאדם באמת חושק במשהו, כל היקום מתארגן כדי לעזור לו להשיג את החלום שלו. גמאני רצה #גמאני_אני #מקיפים_את_כדור_הארץ_בריצה

יש הרבה מלחמות שאנשים מנהלים; יש מלחמות בין מדינות, כמו בין ישראל לאיראן. יש את המלחמה של ההוא שמחפש לאזן את הסוכרת שלו במטרה להשיג איכות חיים טובה, יש את המלחמה של ההיא שלא מגיעה לקצבים שהיו לה פעם בריצה. ויש את המלחמה של להישאר בחיים, לאלה שחלו בסרטן. היום רצתי 10 ק"מ על החולות במזכרת בתיה, לזכרו של סרן יוני שמוכר ז"ל. וכל פעם שאתה חושב לוותר, לעצור, לצעוד, לנשום, אתה נזכר בכל האנשים שנלחמים מלחמות אמיתיות. אז אתה מרים את הרגל ומניח אותה לפני הבאה, מעביר בראש פרצופים של אנשים שתופסים ממך (סוכרתיים), אנשים שאפשרו לך להיות בעמדה הזו (אבא ואמא) ואנשים שהיו עושים הכל כדי להיות שם איתך (חולי הסרטן וביניהם Liora Ben David ) ואתה ממשיך הלאה. כך שלפעמים במלחמה צריך לא לוותר, להמשיך לחשוב חיובי ולבסוף גם אם לא נגיע ראשונים לקו הסיום (ובינינו, סיימתי אחרון בקטגוריית הגברים בין הגילאים 30-39), עדיין אפשר להרגיש כמו מנצחים. זה כמו בשיר המלחמה של להקת אבבא - ווטרלו: And now it seems my only chance is giving up the fight And how could I ever refuse I feel like I win when I lose גמאני רצ

חצי מרתון פארק הירקון - מקצה 10 ק"מ. שיפור של 6 דקות שלמות מהמרוץ האחרון. מוקדש לליאורה בן דוד.