I feel like I win when I lose
יש הרבה מלחמות שאנשים מנהלים; יש מלחמות בין מדינות, כמו בין ישראל לאיראן. יש את המלחמה של ההוא שמחפש לאזן את הסוכרת שלו במטרה להשיג איכות חיים טובה, יש את המלחמה של ההיא שלא מגיעה לקצבים שהיו לה פעם בריצה. ויש את המלחמה של להישאר בחיים, לאלה שחלו בסרטן.
היום רצתי 10 ק"מ על החולות במזכרת בתיה, לזכרו של סרן יוני שמוכר ז"ל. וכל פעם שאתה חושב לוותר, לעצור, לצעוד, לנשום, אתה נזכר בכל האנשים שנלחמים מלחמות אמיתיות. אז אתה מרים את הרגל ומניח אותה לפני הבאה, מעביר בראש פרצופים של אנשים שתופסים ממך (סוכרתיים), אנשים שאפשרו לך להיות בעמדה הזו (אבא ואמא) ואנשים שהיו עושים הכל כדי להיות שם איתך (חולי הסרטן וביניהם Liora Ben David ) ואתה ממשיך הלאה.
כך שלפעמים במלחמה צריך לא לוותר, להמשיך לחשוב חיובי ולבסוף גם אם לא נגיע ראשונים לקו הסיום (ובינינו, סיימתי אחרון בקטגוריית הגברים בין הגילאים 30-39), עדיין אפשר להרגיש כמו מנצחים. זה כמו בשיר המלחמה של להקת אבבא - ווטרלו:
And now it seems my only chance is giving up the fight
And how could I ever refuse
I feel like I win when I lose
תגובות
הוסף רשומת תגובה