100 ק"מ לכבוד ליאורה בן דוד.

 

100 ק"מ לכבוד ליאורה בן דוד.

בסוף חודש ספטמבר נודע לי על היוזמה של "גמאני רצה" ובמסגרתה אנשים רצים, מעלים תמונות ורודות לרשתות החברתיות, מקדישים את זה למתמודדות עם מחלת סרטן השד ועל הדרך מעלים את המודעות למחלה ולבדיקה שעשויה להוות גילוי מוקדם ולהציל חיים.

אני קיבלתי את הכבוד לרוץ למען ליאורה בן דוד. פניתי אליה, סיפרתי לה שאני רוצה לרוץ לכבודה והתחלנו להתכתב ולהכיר. לאט לאט הבנתי כמה היא מדהימה וכמה חלומות יש לה, והתגבש לו החזון לרוץ 100 ק"מ בחודש אוקטובר.

לקראת הסוף הבנתי שנקשרתי לשם הזה וברצוני לפגוש את הבן אדם מאחורי הקלעים. פניתי אל ליאורה, אמרתי לה שב31.10 אני ארוץ את ה10 ק"מ האחרונים, אתקלח וארצה לבוא ולראות אותה מיד אחרי. היא הסכימה.

עכשיו, חשוב לי להדגיש שאני לא רץ הרבה מאוד זמן, לא שברתי שום שיאים ישראליים, אני רחוק מלרוץ כל יום, ואני עוד יותר רחוק מלרוץ חצי מרתון, אבל כן יש לי היכרות עם המחלה הזו, ואם יש משהו שחשוב לי לעשות זה להראות שגם באפלה הכי חשוכה יש אפשרות לראות את האור.

אז נפגשנו היום, דיברנו על החיים, שתינו קפה, הבאתי לה כל מיני דברים ואני מקווה שהיא שכחה ולו לשעה את הבעיות שמטרידות אותה. ליאורה, את חזקה, את אלופה ואת תצאי מזה. ויום יבוא ונרוץ ביחד איזה חצי מרתון.