המוגלובין מסוכרר

ריצה - מיקום - הוד השרון. מרחק - 10 ק"מ. תאריך - 24.3.2023. רשמים - אבא במיון עם וריד ראשי סתום למחצה, סיון כועסת כי אני שם גבולות ולא מוכן לוותר על שעות העבודה שלי ששומרות עלי שפוי, גילי לא רוצה לעזור, אבא קורא לי כפוי טובה, תיעלתי את כל זה לריצה שלי ושברתי שיא מהירות. 1:00:53 - שיא! הישג! וזה עוד בהתחשב שעצרתי ב2 נקודות שתייה ושתיתי מים. כלומר, יכולתי לעשות את זה בשעה!

  לשמוע מילים יפות. אני לא אחדש לכם שלא משנה לאן עינינו יפנו, נוכל למצוא את החצי הכוס הריקה. ולא משנה לאן אוזנינו יסכיתו, נוכל לשמוע דברים לא נעימים. לאור זה, החלטתי לבוא למרוץ ירושלים כטאבולה ראסה, כשהמטרה היא ליהנות ועל הדרך להשמיע כמה מילים יפות. יצאתי מהבית 3 שעות לפני ההקפצה ומסתבר שזו הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי כדי להתחיל את היום הזה. סיירתי קצת בגן סאקר, התחממתי דרך הליכה, ושמעתי מוסיקה ללא פרסומות (פינקתי את עצמי במינוי לספוטיפיי). כל כך הרבה אנשים הגיעו השנה למרוץ; גברים, נשים, ילדים, זקנים, אנשים עם קביים, חיילים, דתיים, ערבים, תיירים מחו"ל, אנשים בכיסאות גלגלים, ולכולם תחביב אחד משותף - לרוץ. זה היה פשוט מפתיע לראות את זה. שעת ההקפצה הגיעה וכל החששות שבניתי לי בימים האחרונים נעלמו. נחיל של אנשים עשה את דרכו בקצב 7 קמ"ש לאורך רחובותיה של ירושלים, מה שהיה סוג של יתרון, כי זה מנע ממני "לפתוח מבערים" ולשרוף את כל האנרגיה שלי על ההתחלה. אני לא יודע מי עוד השתתף במקצה של ה10 ק"מ, אבל לא היה אפשר להכניס לשם סיכה מרוב אנשים. איזו היענות מטורפת! במהלך הריצה

 . יפה באשקלון על המים. הזיכרונות הכי צלולים שיש לי מאשקלון זה מתקופת התואר הראשון שעשיתי ב"מכללת ספיר" בשדרות. שכרתי חדר בעמיגור, גרתי במרחק של 2.5 ק"מ מהמכללה, החדר שלי היה מלא בארגזים של "מנה חמה" ו"קוקה קולה", וללימודים האקדמאיים שלי הייתי מגיע באוטובוס / מונית / אוטו. נוסף על כל אלה היה את הטילים, המצב הבטחוני, וכל שאר הדברים האלה שבטח לא הוסיפו למצב הנפשי שלי. קופצים 12 שנה קדימה ולפני מספר שבועות ראיתי פרסום על מרוץ אשקלון, אליפות ישראל ב15 ק"מ. אומנם רצתי מספר פעמים את המרחק הזה, אבל זה תמיד היה בשכונה, בשעת לילה מאוחרת, במזג אוויר אידיאלי, אחרי תזונה, שינה והייפ עצמי שהייתי עושה לעצמי. שאלתי חבר מאותה תקופה מה הוא חושב - האם עלי להירשם למרוץ תחרותי של 15 ק"מ, ועד שהוא ענה, כבר הייתי רשום. טרם הריצה החלטתי ליישם את כל מה שאני יודע על ריצה ולא לקחת סיכונים: ישנתי 7 שעות בלילה (גילוי נאות: קשה לי לקום בבוקר, על אחת כמה וכמה ב4 לפנות בוקר), אכלתי חטיף חלבון לפני הריצה (בדרך כלל אני רץ בצום מוחלט), ושתיתי כמות מספקת של מים. המטרות: לרוץ