15 ק"מ - אליפות ישראל

 .

יפה באשקלון על המים.

הזיכרונות הכי צלולים שיש לי מאשקלון זה מתקופת התואר הראשון שעשיתי ב"מכללת ספיר" בשדרות. שכרתי חדר בעמיגור, גרתי במרחק של 2.5 ק"מ מהמכללה, החדר שלי היה מלא בארגזים של "מנה חמה" ו"קוקה קולה", וללימודים האקדמאיים שלי הייתי מגיע באוטובוס / מונית / אוטו. נוסף על כל אלה היה את הטילים, המצב הבטחוני, וכל שאר הדברים האלה שבטח לא הוסיפו למצב הנפשי שלי.

קופצים 12 שנה קדימה ולפני מספר שבועות ראיתי פרסום על מרוץ אשקלון, אליפות ישראל ב15 ק"מ. אומנם רצתי מספר פעמים את המרחק הזה, אבל זה תמיד היה בשכונה, בשעת לילה מאוחרת, במזג אוויר אידיאלי, אחרי תזונה, שינה והייפ עצמי שהייתי עושה לעצמי. שאלתי חבר מאותה תקופה מה הוא חושב - האם עלי להירשם למרוץ תחרותי של 15 ק"מ, ועד שהוא ענה, כבר הייתי רשום.

טרם הריצה החלטתי ליישם את כל מה שאני יודע על ריצה ולא לקחת סיכונים: ישנתי 7 שעות בלילה (גילוי נאות: קשה לי לקום בבוקר, על אחת כמה וכמה ב4 לפנות בוקר), אכלתי חטיף חלבון לפני הריצה (בדרך כלל אני רץ בצום מוחלט), ושתיתי כמות מספקת של מים. המטרות: לרוץ את הכל, לא להיפצע, ליהנות.

התחלתי את הריצה לאט, לא רציתי לשרוף את כל הכוח על ההתחלה, במהלך הריצה פגשתי את אבי מושיאשוילי המדהים (הלוואי והיה לי דוד כמוך), ואת חן סנטר האלופה (תודה לאל על כך שהכרנו), מישהו טפח לי על הכתף ואמר לי במהלך הריצה שהוא עוקב אחרי הרשומות שלי. זה עשה לי את היום!

הנוף של אשקלון פשוט עוצר נשימה, הכל כל כך יפה. חשבתי לעצמי: איזה שינוי אווירה מהתזונה המאביסה שהייתי עושה בעבר, מהעצלנות הבלתי נגמרת שלי לא לזוז, מהמצב הבטחוני שפקד אותי באותם ימים. בסופו של דבר, רצתי טיפה לאט יותר ממה שאני מסוגל, אבל רצתי את הכל ועוד במסגרת תחרותית. אה, ונהניתי! כל המטרות הושגו!

אני XV-יסט!