שנתיים אחרי...

האמת שחשבתי לזנוח את הבלוג הזה. אחרי הכל, הוא שירת את המטרה שלשמה הוא נפתח. משמע, אני כבר לא האיש השמן, הסוכרתי, שלא יכול לזוז 2 מטרים מבלי להתנשף ולהזמין כלי רכב ממונע וממוזג כדי לשנע את עצמו ממקום א' למקום ב'. כיום אני רק שמן וסוכרתי. אבל בשונה מהעבר, כעת אני יכול להזיז את עצמי במשך 95 דקות בריצה בלי הפסקה, למרחק של 13.44 ק"מ.

עברו שנתיים מאז שהתחלתי את התהליך. בשנתיים האלה הורדתי משקלים, מידות בגדים, תרופות, סוגי מאכלים והרבה מצוקה נפשית. בשנתיים האלה גם השגתי עבודה, קילומטרים רבים של ריצה, הרבה תובנות מה מטיב איתי ומה לא, אורח חיים שפוי יותר, סביבה משפחתית וחברתית תומכת יותר, והרבה מאוד כסף שנשאר לי בארנק, בעיקר כי לא בזבזתי הכל על קוקה קולה.

האמת היא שאני לא אוהב אנשים שנתלים בעבר, שכל הזמן מפרסמים תמונות של "לפני" ו"אחרי". רבאק, תחיו בהווה, תתמקדו בעכשיו. אבל משהו בציון זמן הזה של שנתיים מבקש ממני לחרוג מהנורמה. אז הנה כמה תמונות שלי מ27 בספט׳ 2021 וכמה תמונות שלי מ23 בספט' 2023 ועוד תמונה אחת של הריצה שלי מהיום.