I stand tall 'cause I know I'm a winner.

 I stand tall 'cause I know I'm a winner.

פוקימון כבר אינו ממלא את אותו חלק משמעותי בחיי, אבל אם לקחתי משם משהו זה שלא משנה כמה פעמים אש קטצ'אם הפסיד, הוא מעולם לא וויתר, לא בכה ולא פרש.
לפני 3 חודשים השתתפתי במרוץ סיום העונה שם נפצעתי את הפציעה הכי משמעותית שלי. עד היום האצבע ברגל נראית קצת עקומה וזה כנראה יהיה ככה לשארית חיי.
אבל היום חזרתי לריצת פתיחת העונה כדי לעשות תיקון. המטרות: לא להיפצע, ליהנות ואולי לשפר תוצאה אם ירצה ארכיאוס (פוקימון האלוהים במותג).
אז התחממתי טוב, שמתי כובע פוקימון ולקחתי איתי בובת פיקאצ'ו איתה רצתי, ושמתי בנגן רק שירים של פוקימון. אז נהניתי, שמח לדווח שלא נפצעתי ואולי הכי מספק - שברתי את השיא שלי ב33 שניות.
לסיכום: אני עומד זקוף כי אני יודע שאני מצליחן!



















תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פורטנייט

תמונה
  מירוץ מעלה אדומים, מקצה 10 ק"מ, זמן: 1:02:42 (שיא חדש!) עוד שבועיים אני מציין שנה לריצה שלי (7.1) ואם בפעם שעברה ציינתי תריסר נשים שהיוו השראה עבורי, כעת הגיע זמנם של הגברים. האמת היא שלא מצאתי הרבה גברים שרצים ולכן הרחבתי את זה לאתלטים באופן כללי: ארנולד שוורצנגר דין קרנזס המפטון (Hybrid Calisthenics) ג'ף קבליר (ATHLEAN-X) ברט הארט (היטמן) בני שטיין אבי מושיאשוילי אסף באבו יוסיין בולט בר גרילז ביג רון ג'ונס אבא של חווה ניסנבוים אגוזי בן ה-72 ואולי הכי טוב, באתי רק כדי להשתתף, תפסתי לי פייסרית אלופה ושיפרתי בזכותה ב39 שניות את השיא הקודם שלי. תודה לך!
המשך לקרוא

יום 160: סנר

תמונה
אוכל: ארוחת צהרים - מרק ירקות ועוף / עופות, קציצות כרישה, ירקות מאודים, סלט ירקות, אבוקדו וטחינה. ספורט: שעה של פילאטיס שעה וחצי של הליכה. ביגוד: מעבר מXXXL לL.
המשך לקרוא

חצי מרתוניסט 🦿

תמונה
  חצי מרתוניסט שלום לכולם, אני יוסי אוחנה ואם טרם יצא לכם להכיר אותי, אפתח בגילוי נאות: הדבר האחרון שכדאי לכם להגיד לי זה "אתה לא מסוגל". בשבת האחרונה ניסיתי לרוץ חצי מרתון ונכשלתי. קורה. למען האמת, הייתי יכול לחיות עם זה טוב מאוד ולא לעשות מזה עניין גדול. העניין הוא שאנשים הגיבו לי: "אתה חלש, אתה לא מסוגל, אתה לא מספיק מאומן", וזה כשלעצמו הביא אותי להחלטה להראות להם. תבינו, מבחוץ אני נראה כאחד האדם, אבל מבפנים אני שרוט ברמה אחרת ואני מאוד תחרותי. קרוב לוודאי שכל מי שעוסק בספורט יגיד לכם שהתחרות היחידה היא מול עצמכם. לא אצלי. אני מתחרה בכל דבר, מול כל אחד, בכל זמן. והפעם היה לי את הדלק של חוסר האמון של האנשים. אז היום אכלתי קילו וחצי בשר בשעה 15:00, חיכיתי 5 שעות שהאוכל יירד, והגעתי לחדר הכושר ב20:00. עליתי על ההליכון ב20:10 והתחלתי לרוץ. לידי כל שאר הליכונים תפוסים. תחרות נוספת עבורי. אחרי 24 דקות ההליכון נעצר. מסתבר שהוא מתוכנת למשך זמן מסוים כדי לאפשר חלופה הוגנת בין אנשים. לוחץ שוב הפעל וממשיך לרוץ. אחרי 3 סבבים כאלה האנשים מתחילים להתחלף בהליכונים. המחשבה שעקפת
המשך לקרוא