רשומות

בחזרה אל גבעת שמואל.

תמונה
  בחזרה אל גבעת שמואל. 1. אחרי סביון ביזיון, מרענן להשתתף בהפקה שאשכרה מתחייבת לזמנים, עומדת בהם וגם נותנת לך לרוץ את המרחק שאליו נרשמת. הפריסה גם הייתה חגיגית ומלאה בכל טוב, למרות שלא לקחתי בה חלק. הסבר לכך יבוא בהמשך. 2. שנה שעברה רצתי 5 ק"מ והמרוץ הזה זכור לי טוב מאוד בשל דבר אחד - הפסקות ההליכה שעשיתי בו. מאז יצא לי לרוץ מרוץ או שניים, נכנסתי פעם או פעמיים לחדר הכושר, והתחזקתי. המטרה הפעם הייתה לרוץ 10 ק"מ בלי הפסקות ואולי לעשות את זה בפחות משעה. 3. הריצה הייתה נהדרת, מזג אוויר היה נעים, כביש היה פנוי, לא היו ממש עליות (אבל אל תגידו את זה לרצים האחרים שדיברתי איתם, משום שכולם חזרו על המילה "עליות" כאילו זה ירושלים, אבל מאחר ואני אשכרה מגיע מירושלים, מה שהלך בגבעת שמואל זה בשבילי שטוח). האתגר היחידי עבורי היה הלחות. 4. הסיפור שרציתי לספר לעצמי בריצה הזו הוא שלא רק שאני רץ את הכל, ולא רק שאני משתפר ביחס לגבעת שמואל 2022, אלא גם אני משתפר ביחס לשיא הכי טוב שלי. זה לא קרה הפעם. את העובדה הזו גיליתי כאשר שוב את ק"מ 6 ו8 עשיתי בצורה איטית יותר. 4.5 האמת היא שבמהל...

אננס בלי מעצורים.

תמונה
  אננס בלי מעצורים. אחרי לילה קצר של שינה, הגעתי למרוץ הרצליה במטרה לרוץ 10 ק"מ בפחות מ60 דקות (סאב שעה). השיא שלי הוא 1:01 ולכן זו מטרה ריאלית. הגעתי לנקודת הזינוק, ויתרתי על חטיפי האנרגיה, פגשתי כמה סלבס: אפי הנמר, אביב שוסטר, לימור הדר בן הרוש וההוא שרץ עם אננס על הראש. מסתבר שהוא הכתיב את הקצב ל60 דקות. אמרתי לעצמי שאם הוא יכול לרוץ את המרחק הזה בזמן הזה עם אננס על הראש, אז גם אני יכול. אממה, אני עדיין לא שם. את הקילומטרים הראשונים פתחתי כרגיל ב5:45 ולנקודת הסיבוב הגעתי ב30 דקות. מעולה! אבל הקילומטר השישי והשמיני היו על 6:30, מה שהרחיק ממני את החלום. ניסיתי לפתוח מבערים בקילומטר האחרון, אבל העלייה של המחלף, הצום, חוסר הסוכר בגוף וכל תירוץ אחר שיתקבל על הדעת, מנעו את זה. בסופו של דבר, רצתי, לא נפצעתי, נהניתי וזה מה שחשוב. את השיא אשבור בפעם אחרת.

חצי מרתוניסט 🦿

תמונה
  חצי מרתוניסט שלום לכולם, אני יוסי אוחנה ואם טרם יצא לכם להכיר אותי, אפתח בגילוי נאות: הדבר האחרון שכדאי לכם להגיד לי זה "אתה לא מסוגל". בשבת האחרונה ניסיתי לרוץ חצי מרתון ונכשלתי. קורה. למען האמת, הייתי יכול לחיות עם זה טוב מאוד ולא לעשות מזה עניין גדול. העניין הוא שאנשים הגיבו לי: "אתה חלש, אתה לא מסוגל, אתה לא מספיק מאומן", וזה כשלעצמו הביא אותי להחלטה להראות להם. תבינו, מבחוץ אני נראה כאחד האדם, אבל מבפנים אני שרוט ברמה אחרת ואני מאוד תחרותי. קרוב לוודאי שכל מי שעוסק בספורט יגיד לכם שהתחרות היחידה היא מול עצמכם. לא אצלי. אני מתחרה בכל דבר, מול כל אחד, בכל זמן. והפעם היה לי את הדלק של חוסר האמון של האנשים. אז היום אכלתי קילו וחצי בשר בשעה 15:00, חיכיתי 5 שעות שהאוכל יירד, והגעתי לחדר הכושר ב20:00. עליתי על ההליכון ב20:10 והתחלתי לרוץ. לידי כל שאר הליכונים תפוסים. תחרות נוספת עבורי. אחרי 24 דקות ההליכון נעצר. מסתבר שהוא מתוכנת למשך זמן מסוים כדי לאפשר חלופה הוגנת בין אנשים. לוחץ שוב הפעל וממשיך לרוץ. אחרי 3 סבבים כאלה האנשים מתחילים להתחלף בהליכונים. המחשבה שעקפת...

שים את עצמך בראש סדר העדיפויות.

תמונה
ריצה - מיקום - הוד השרון. מרחק - 10 ק"מ. תאריך - 24.3.2023. רשמים - אבא במיון עם וריד ראשי סתום למחצה, סיון כועסת כי אני שם גבולות ולא מוכן לוותר על שעות העבודה שלי ששומרות עלי שפוי, גילי לא רוצה לעזור, אבא קורא לי כפוי טובה, תיעלתי את כל זה לריצה שלי ושברתי שיא מהירות. 1:00:53 - שיא! הישג! וזה עוד בהתחשב שעצרתי ב2 נקודות שתייה ושתיתי מים. כלומר, יכולתי לעשות את זה בשעה!

ירושלים של זהב, של עליות ושל עוד קצת עליות :)

תמונה
  לשמוע מילים יפות. אני לא אחדש לכם שלא משנה לאן עינינו יפנו, נוכל למצוא את החצי הכוס הריקה. ולא משנה לאן אוזנינו יסכיתו, נוכל לשמוע דברים לא נעימים. לאור זה, החלטתי לבוא למרוץ ירושלים כטאבולה ראסה, כשהמטרה היא ליהנות ועל הדרך להשמיע כמה מילים יפות. יצאתי מהבית 3 שעות לפני ההקפצה ומסתבר שזו הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי כדי להתחיל את היום הזה. סיירתי קצת בגן סאקר, התחממתי דרך הליכה, ושמעתי מוסיקה ללא פרסומות (פינקתי את עצמי במינוי לספוטיפיי). כל כך הרבה אנשים הגיעו השנה למרוץ; גברים, נשים, ילדים, זקנים, אנשים עם קביים, חיילים, דתיים, ערבים, תיירים מחו"ל, אנשים בכיסאות גלגלים, ולכולם תחביב אחד משותף - לרוץ. זה היה פשוט מפתיע לראות את זה. שעת ההקפצה הגיעה וכל החששות שבניתי לי בימים האחרונים נעלמו. נחיל של אנשים עשה את דרכו בקצב 7 קמ"ש לאורך רחובותיה של ירושלים, מה שהיה סוג של יתרון, כי זה מנע ממני "לפתוח מבערים" ולשרוף את כל האנרגיה שלי על ההתחלה. אני לא יודע מי עוד השתתף במקצה של ה10 ק"מ, אבל לא היה אפשר להכניס לשם סיכה מרוב אנשים. איזו היענות מטורפת! במהלך הריצה...